Learning to balance

 

אין צורך להסביר עוד נכון? 

אז היום היה יום ראשון. SUNday.

אומרים על שמחת בית השואבה הייתה נחגגת בלילות ברוב עם ונאמר עליה כי "מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה - לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו." 

ותמיד תהיתי מה זה השמחה הזה, קשה לי מאוד לדמיין. 

אבל, ידוע לי, שמי שלא חווה יום ראשון בחו"ל, לא יכול לדמיין את השחרור. 

יום שלם, שאין שום חובות, בכלל. לא לדת, לא למסגרות, אפילו החנויות מצמצמות את השעות שלהן אז את לא יכולה להתעייף בקניות.

היום הייתה עבורנו כמשפחה יום ראשון הראשון שלנו, בקיץ זה לנחשב, אי אפשר להנות מיום ראשון כאשר כל יום יש חופש, ומאז שהתחלנו בית ספר, כל יום ראשון היתה חג (שחו"ל שומרים יומיים חג), או התכוננות לחג. 

לצערי לא לקחנו איתנו פלאפון היום אז אין לי תמונות אבל כך הלך.. 

בבוקר היה לילדים "בית ספר עברי", הדס היתה בבית ספר של הישראלים, בכיתת "שנת מצוה", הם למדו על טקסים מסביב העולם וחשבו מה ירצו לעשות בטקסים שלהם - בבר / בת מצוה. 

הקטנים הלכו לבית ספר של חב"ד ללמוד על היסטוריית היהודים (האמת הם לא כל כך הבינו את האנגלית), ולקרוא עברית. 

חזרנו הביתה והיה לי שנ"צ קצר בזמן שהילדים אכלו כי.. למה לא! 

ואז יצאנו כל המשפחה לחגיגת ראש חודש וחגיגה לילדינו. אנחנו מאוד גאים בכל ההשתדלות ומאמצים שהם עשו בחודש וחצי האחרוניים, הם מתמודדים עם המעבר ולימודים בצורה מפליאה. מוצאים חברים חדשים, נהנים מכל האתגרים והתחילו לקרוא באנגלית. 

הדס סיימה השבת ספ של 230 עמודים באנגלית. 

יצחק שלום התחיל לקרוא ספר. 

ובתיה גם קוראת ספרים שמתאימים לגילה. 

(אני משוויצה, רק גאה בהם ורוצה לציין את זה עבורם :) 

הגענו לHotel Chocolat ושתינו שוקו חם אבל טוב!!!! 

וכאן אני חייבת להכניס איזה באסה קטן, הדס ואני היינו נוהגים לצאת לשוקו חם מידי פעם ותמיד חפשנו בתי קפה נעימים באזור. פתעום נזכרנו שקנינו בנתיבות ערב אחד "שוקו", הוא באמת היה חלב עם מקל שוקולד. ושילמנו עליו 42 ש"ח. אתם יודעים כמה הכוס בתמונה עלה לנו? ... 8 שח. זהו, זה מה שיש לי להגיד על זה. 

בכל זאת, בעזרת ה' .. הקורונה יגמר במהרה בימינו.. ובעוד שאני עדיין בקמבריידג', ותבוא לבקר אותי כאן, וכל מי שתגיע, .hotel chocolat אקח אותן ל

אפשר לחלום? 

אחר כך תכננו לטייל ליד הנהר אבל בטעות הצצנו בתוך חנות ספרים בשם Waterstones... חמשה קומות ענקיות של ספרים יפהפיים, לא יצאנו לשעה וזה היה רק כי השעה היתה 6 והם נעלו את הדלתות. יצחק שלום שאבדנו בתוך ספר על אבולוציה הציע לישון שם ושנאסוף אותו בבוקר. 

חזרנו הביתה לשאריות של שבת ואפילו הצלחתי להרדים את הילדים הקטנים עד השעה 8!

*** 

אז, בסוף הבלוג הקודם היינו בדיוק לפני סוכות וללא סוכה.. תודות לדניאל שתפס ראש והצליח לבנות סוכה פיצית ומתוקה בזמן. 

 

חג סוכות היה נחמד, הילדים היו בבית ספר כל יום עד 15:00 אבל נסינו לתכנן דברים נחמדים בערב. האמת היא בסוף היה לנו מספיק אושפיזין שהפתיעו אותנו בביקורים שהחג עבר בשלווה ומתיקות. 

****

בוקר אחד החלטתי שהגיע הזמן לגלות היכן נמצא החנות היחידה בקמבריידג שמוכר חלות, לשמחתי התבלבלתי בדרך ומצאתי את העצמי במסלול יפהפה ומפתיע.

נכנסים לסמתה הזאת.. 

עוברים שלט קטן שכתוב על הקיר - this way to the river -> 

ואז פתאום..

.... ואחרי כל זה. החלה שלי נפלא בשלולית 😂. 

אגב, זה הבנק שלי בקמבריידג', בדיוק כמו נתיבות 😉

****

****

יש חג בעולם המערב שנקרא "הלואיין", אחרי כמה התלבטויות, החלטתי שכיהודים, אין קטע שילדיי ישתתפו בחג הזה בכלל, למרות שבאנגליה הוא חג שכבר מזמן איבד את כל קשר למקותיו ולדת והיום שומש כהזדמנות להתחפש ולאכול ממתקים. 

אבל... בוקר אחד הייתי עם הדס ויצחק שלום בקניות, ויצחק שלום מצא בחוץ פאונד אחד(ששווה חמישה שקלים). הוא לקח אותו ואז הסתובב בחנות וחיפש מה הוא יכול לקנות איתו. ומצא .. דלעת שעלה 99p. ביקש רשותי וקנה לבד. והוא והדס סחבו את הדלעת בגאווה הביתה ויצרו את החמוד הזה. 

These were not created by my kids. but we did have fun going out for walks to see what everyone else had carved. 

pumpkin pi... - only in Cambridge?

*****

Half term, באנגליה, ללא עושר של כל מיני חגים לתת צבע וטעם לחיים, הם נאלצים לתת חופשות סתם באמצע העונה בבתי ספר. יש לזה חסרונות ויתרונות. לא הייתי בטוחה איך אני אמלה שבוע שלם עם הילדים בבית, במיוחד עם כל הכללים של קורונה. למזלי, הורים שלי באו לבקר פעמיים ויצאנו לטיולים פשוטים אך נפלאים :)

יצחק שלום עומד על הראש
(אם תהיתם מה אתם רואים כאן)

 

לא תמונה הכי הכי אכניס כדי להחזיק את הזכרון. 
בדיוק ישבנו בחוץ לאכול את הפיקניק כאשר התחיל הגשם. אז החלטנו להכס לבית שבאנו לראות והיום עומד כחלק ממוזיון,
!!בית שבנו לפני 900 שנה. 
היה כיף לדמיין מי אכל שם בימי קדם. 

האזור סביב קמבריידג' פעם לפני כ400 שנה מתחת מים, עד שבן אדם החליט להביא שואב ולהציא את המים ולהפוך את האזור לשדות חקלאויות. לי זה מעניין לראות ולהבין את המאמצים שעשו כאן, במיוחד כי תמיד קשרתי ניקוז מלאכותי הוא מעשה שאני מקשרת לעמק הערבה ולא חשבתי שעשו את זה גם באנגליה. 

 בתמונה ראוים חתך שבני אדם חתכו באדמה כדי לנקז את המים. אולי יעניין עוד מישהו :)

****

עוד טיול, הפעם בלילה עם שכינה יקירה בשם ססיל שנהייתה חלק חשוב של חיינו כאן. 

היא סיפרה לי סיפור שמאוד אהבתי.  הבתים ברחוב שלנו נבנו ב1930. פעם, לפני 15 שנה, ססיל עבדה בגינה הקדמית כאשר הבחינה באישה זקנה עומדת ליד השער שלה.   ססיל שאלה אם יכולה לעזור?   והאישה סיפרה שבתור ילדה הייה גרה בבית הזה (של ססיל) ושאבא שלה היה הבעל הראשון של הבית. כמובן ססיל הכניסה את האישה לסיור (לפני זמן קורונה). בין הסיפורים האישה סיפרה לססיל שאמא שלה חלתה בtuberculosis כאשר חיו בבית הזה. בשנות 1930 הרופאים לא יכלו לרפא אנשים ממחלה זאת ורק המליצו להם לנסוע למקום מאוורר. עשירים בימים אלו היו נוסעים לשוייץ או מקומות ליד הים. למשפחה של האישה הזאת לא היה כסף אז הרופא אמר לאם שכדי לחיות היא חייבת לשאר בחוץ לפחות לשנה.   וזה מה שהיא עשתה, המשפחה בנו לה צריף באצמע הגינה והאם ישנה וחיה שם למשך שנה שלמה.   ושססיל שמעה את הסיפור היא אמרה, "עכשיו אני מבינה למה אנחנו מוצאים במקום מסוים של הגינה שרירי זכוכית. הם היו שייכים לחלון של הצריף."

והחיים ממשיכים...

שאלתם על קורונה אז אנסה לענות. המצב באנגליה לא טוב כרגע, המספרים עולים כל יום ב20,000 חולים ביום. 

לפני כשבועיים, הכניסו אותו לסגר אבל בתכליס הסגר לא מאוד משנה את החיים. הם לא סוגרים את הבתי ספר או אוניברסיתות - זה יהיה הדבר האחרון שיסגרו, למרות שברור שיש הרבה נדבקים דרך בתי ספר. 

הם סגרו פאבים ומסעדות (מתור take away - לא שזה עוזר לי כי אין מסעדות כשרות). הם סגרו בתי כנסת, והמליצו לכל מי שיכול לעבוד מהבית לעשות כך. 

אסור שמישהו שלא בבית שלך יבוא לביתך או לגינתך. ואם אתה בחוץ אסור להיפגש עם יותר מבן אחד 

****

אחד מהדברים שהדס אמרה זה שהיא ממש רצתה לראות באנגליה הוא הסנאים! ומאז היא חיפשה סנאים כל פעם שראתה סנאים היא כימעט קפצה מרוב שמחה!
סיפור קטן.
יום קיץ חם סבתא בא לבקר אותנו לכמה ימים, הלכנו לקניות כמה רחובות ממנו סבתא והדס חיכו מחוץ לחנות. 
ופגשנו שכן, שמו סימון והוא עובד כאסטרונום (יש לו אפילו אסטרויד שנקרא בשמו ושם אשתו לכבוד כל העבודה שהם עשו בהסברה על החלל. סבתא שלי דיברה איתו ומכון שלא היה לנו תוכניות, קעבו להיפגש בגינה שלו לסיור קטן.
הדס כנראה הכי נהנתה! באמת היה כיף. היה לו אגם קטן, ושתיים עשרה סוגים של אותו פרח! (הפרח שהדס הכי אוהבת) וגם היה לו חמניות, הדס שאלה איך הוא שתל אותם
והוא הסביר שלא הוא שתל אותם אלה הסנאים. הוא השאיר גרינים של חמניה לציפורים, והסנאים באו ושתלו כמה. 
שנה למחרת החמניות התחילו לגדול, והסנאים אוכלים את הגרעינים שלהם.
הדס ממש אהבה את הסיפור הזה, ובקשה מאמא שלה לקנות את האוכל לציפורים (בעיקר לסנאים :) (הציפור בתמונה מעל הגיעה לגינתנו בעיקבות הגערינים...)